תמיד הייתי פריקית של קפה, מהרגע שאמא נתנה לי לנסות את הלגימה הראשונה שלי מנס קפה על פשוט, התאהבתי.

הטעם היה שונה ומיוחד וחיפשתי אותו איפה שרק יכולתי- גלידה ?- בטעם קפה, סוכריות?- בטעם קפה.. שוקולד במילוי?- קפה !

הכתרתי אותו לטעם של חיי ושמחתי לגלות את המגוון, נתן לי הרגשה שהמסע הזה יהיה ארוך ואולי כמעט נצחי . יש כל כך הרבה סוגים מכל כך הרבה מקומות בעולם. החלום הוא לצאת למסע ולנסות את כולם, עד יומי האחרון- אני אטעם את כל סוגי הקפה ! תזכרו שאמרתי ,אוקיי?

אחרי שהתחיל הרומן, התחילה גם מלאכת הקריאה גכדי לדעת כל מה שיש על משקה האלים האלה שנקרא "קפה".

אז קראתי על אפריקה ועל ברזיל ועל איטליה וכל סיפור היה שונה ומעניין ויצר חשק לעלות עכשיו על מטוס (ולשתות בדרך איזה כוס קפה).

אבל ..

שקראתי על הקפה באיטלהי הגיע אלי גילוי מרעיש ! המקינטה, הקומקום הכסוף הקטן והמקסים הזה שיש לסבתא בבית, הוא בכלל משם .

עכשיו כל כך ברור למה אני כל כך אוהבת את הקפה שמכינים בו- גם מאיטליה, מדינה שאהובה עלי מאוד , והוא גם בבית של סבתא המדהימה שתמיד תיזכר אצלי בנוטסלגיה מרנינה.

כל דבר חדש שאני מגלה על קפה משאיר אוית ערנית ( ממש כמו המשקה עצמו ) ומכניס אותי ל"מוד" של מחקר והתנסות.

שאלתי את אמא אם יש אפשרות לקחת את המקינטה מהבית של סבתא , הרי כבר אין במכשיר כל שימוש, ולהביא אותו לדירה שלי (אולי לפחות ככה אני ארגיש שאני בחו"ל).

אז לאחר קבלת האישור, והאושר שבא בעקבות, הבאתי אותה הביתה ותכננתי את היום שלי ממש סביב זה .

"אני אקום אני אשב קצת על העבודה להגש ואני אכין לי קפה"

"אני אנקהה את הבית אסדר את החדר ואז אכין קפה"

"וואי איזה עייפות נראה לי אני אכין קפה"

מצאתי לעצמי ממש עיסוק חדש ומרגש תוך כדי למידת הכנת קפה בדרך שלא הכרתי לפני (אולי רק בסרטים) ואין דבר שיותר רציתי מלהתמקצע (בכל זאת כל בוגר תואר ראשון צריך להכין קפה תקופה בתור איזה בריסטה לא?).

שמחתי שיש לי פריט נוסטלגי כל כך שימושי שמתאים בדיוק ל"שריטה" המיוחדת שלי, השלב הבא זה לסוע לאיטליה ולשתות ממקינטה שם..